השבוע שחלף השאיר אותי בחיפוש אחר הזדמנויות, כי הרי הבטחתי לעשות סדר בדרך שבה הן מתגלות אלינו.
נראה לי שאפשר לעשות בהן סדר בדרכים רבות, כמו בכל דבר,למשל בארון בגדים…
את אותה ערימת בגדים אפשר לסדר לפי בגדי קיץ ובגדי חורף, או לפי צבעים ואפילו להפריד בגדים, שאני לובשת שוב ושוב, לעומת אלא, שמחכים עד בוש.
אני בוחרת להציע סדר מסוג אחד ולבקש מכם עוד רעיונות…
בזיהוי ההזדמנויות, שאני מציעה, ההזדמנויות נחלקות לכאלה שאנחנו פסיביים בזיהוי שלהם לעומת אלה בו אנחנו אקטיביים.
ולמה אני מתכוונת?
זיהוי פסיבי, למען האמת, הכי מתאים גם למילה ״הזדמנות״, מכיוון שהדבר הזדמן, הופיע ללא תכנון.
אך שימו לב, הוא גם מגלם בתוכו את זרע הבטלה, שבו אנחנו יושבים ומחכים להזדמנות להתגלות בפנינו, לגמרי במקרה.
כך שאם נדמה שההזדמנות לא מופיעה, אנחנו פשוט חשים (אולי) חסרי מזל.
יחד עם זאת אין בזיהוי פסיבי דבר רע לכשעצמו.
אנחנו עשויים לקבל הצעה, אומרים לה ״כן״ ומשם החיים שלנו ממשיכים להתגלגל בעליה. זה מה שנקרא ״במקרה״.
אך מי שרק מחכה, בצורה פסיבית, לזיהוי הזדמנות ראויה, עלול להמתין והרבה. זה לא שלא הגיעו אליו, עד כה, הזדמנויות רבות, אלא, שיש פה טריק.
זיהוי הזדמנויות היא מיומנות נרכשת.
אם לא נפעיל את שריר הזיהוי בצורה אקטיבית, גם את הפסיבי אנחנו עלולים לא לזהות, גם אם הוא עומד מולנו וצועק ״הנני״.
אז איך נראה הזיהוי האקטיבי?
זיהוי אקטיבי מדבר על סקרנות, שאלת שאלות, וחקירה פעילה.
הוא כולל ניסוי, הסכמה לטעות ולגלות הזדמנות חדשה בכשלון.
