על הרגע האחרון ועקרון פרטו

רגע… רגע…בואו נדבר על הרגע האחרון.
גיליתי, להפתעתי, שאני מאלה שמחכים לרגע האחרון.
לא יודעת מתי בדיוק נפל לי האסימון בעניין.
זה מוסווה.
אני מגיעה בזמן, עולה בול לפגישות ומגישה מה שצריך בלי לאחר.
אבל מה…? תמיד ממש ברגע האחרון, תשאלו את מנהלת החשבונות שלי כל 15 לחודש מע״מ.
תמיד יש לי משהו להספיק רגע לפני, עוד תשובה בווטסאפ, עוד משהו ממש קטן ואז…
אולי זה נולד עם התחושה שהזמן אינו מספיק אז לפחות אני אספיק.
אבל מה? עם ההכרה, באה גם ההבנה, שכנראה, שיוצא לי מזה גם משהו טוב.

ברגע האחרון גלומה דחיפות. הדחיפות מביאה איתה נחיצות גדולה ולכן כל כולי מגויסת
ומתוך כך נולדים אצלי הדברים הטובים באמת.
לאחרונה יצא לי לדבר על זה עם יזמים שלי
ולעודד אותם להפסיק לבקר את עצמם על זה. כל עוד לא גורמים למישהו אחר לסבול, אז זה בסדר.
שמתי לב שבמעט זמן אני מספיקה את רב הדברים.
גם אם אנסה לפזר את המשימות שלי בצורה אחידה על פני היום, לא אצליח להיות יעילה בצורה שווה.

הזיהוי של הרגע האחרון מתחבר לי לעקרון פרטו Pareto Rule.
עקרון סופר מעניין, שעוזר לקבל מצבים לא מאוזנים בחיים ואפילו להפוך אותם לטובתנו, והוא:
80% מהתוצאות (outcomes) נובעות מ-20% מהנסיבות (causes).
הרעיון התחיל בכלכלן האיטלקי אלפרדו פרטו והמשיך לכלכלן ג׳וזף ג׳וראן שהפך את הרעיון לכלל.
בבקשה לא לעצור במילה כלכלן, כי: ״איך זה קשור אלי?״ זה קשור!
לדוגמא, בעולם, 20% מהאנשים מחזיקים ב-80% מהמשאבים.
בעסק, 20% מהשירותים או המוצרים מכניסים 80% מההכנסות.
העקרון הזה יכול לעזור לנו לבחור להפנות את רב תשומת הלב, לשירותים או למוצרים המכניסים שלנו.
כמובן, שאין זה אומר שמזניחים את השאר, אבל, הפוקוס הוא על מה שעובד טוב יותר.
הנטיה לנסות להשקיע בכככככל המוצרים או השירותים שלנו באותה מידה, עלולה להסתיים בסופו של דבר במכירות נמוכות לכולם.
ואולי זה סוג של בגרות להגיד לעצמנו, אם זה (= העגיל הזה, הקהל הזה, הטיפול הזה) עובד לי הכי טוב, אז אציע את זה👉🏼

ובהמרה לחיי הפרט, אפשר לאמר שב-20% מהזמן אני מספיקה 80% מהמשימות שלי.
הפסקתי להלחם בזה, ואני מקבלת את זה, שביום רביעי אחרי הפגישות ואחרי שאני מסיימת לענות לכל ההודעות, אני יושבת,
וברגע האחרון, תחת השפעה של החשש התמידי, ש״הפעם זה כבר לא יצליח״, כותבת לכם את הפוסט השבועי.