על החמצה בעסקים

לפני כמה שנים התוודעתי לעסק של נועה ברמן הרצברג, מחמיצה סדרתית ,
נועה היא תסריטאית, חובבת החמצת ירקות, שהצליחה לקמבן את שתי האהבות שלה- חמוצים וסיפורים טובים,
בערב אחד. בסדנה לומדים להחמיץ ירקות ומספרים על החמצות שהיו בחיים. איזה שילוב פרוע וכמה הוא חכם.
תוכן מבדר משולב עם ידע, אוכל, חברותא. גאוני, לא?
הסדנה הזאת כבר לא קיימת אבל החמצות אנחנו עדיין חווים.
תוך כדי כתיבה, גיליתי שיש בעצם שלושה סוגים של החמצות ואולי אתם תגלו עוד-
ההחמצה הזאת, כשקרה משהו ואנחנו לא היינו שם.
החמצה על חוסר הצלחה, להבדיל מפספוס. תחושה שהמשהו יכול היה לקרות ולעבוד, אבל לא השקענו בו מספיק כדי שיצא לפועל. יכולנו להתאמץ עוד קצת ולא להחמיץ.
החמצה אם בחרנו לא נכון. כורח המציאות מכתיב, שלא משנה באיזו דרך נבחר, נעשה זאת תוך כדי ויתור על אפשרויות אחרות ותחושת ההחמצה עולה אם הסתבר לנו,
שלא בחרנו נכון. ומתבטאת במחשבה: ״אילו רק…״
Fear Of Missing Out- FOMO
היא חרדת ההחמצה, ביטוי יותר קיצוני של התחושה הטבעית.
ה -FOMO קשור לצורך שלנו לא להרגיש בחוץ, להיות שייכים, ומתבטא בכך שאנחנו מקבלים עלינו את כללי הקבוצה אחרת זה עלול לפגוע בתחושת הערך העצמי שלנו.
כשתחושת ה -FOMO ברמה גבוהה, היא עלולה להיות כח מניע, הרסני, שמוביל אותנו לבחירות שגויות.
כמו תמיד באנגלית, לכל תופעה יש שם מדליק וגם בקונטרה שלה נותנים סימנים. הקונטרה של FOMO
הוא ה- Joy Of Missing Out JOMO, המצב בו אנחנו בוחרים להחמיץ את הארוע ועפים על עצמינו ואין לנו חרטות.
איך כל זה קשור לעסק שלנו?
כל התופעות של תחושת ההחמצה והחרדה מפני החמצה, היא כשאנחנו שופטים את ההתקדמות שלנו בהשוואה לאחרים, כלומר מהחוצה פנימה.
למשל, חבר שסיים באותו זמן כמונו את הלימודים, כבר פתח קליניקה בשלושה מקומות, ואנחנו מה?
כאן אנחנו נדרשים להזכר במה שאנחנו אוהבים, ברצונות, בחזון שלנו ולחתור לשם בהתמדה. אם לא נסתכל החוצה בהשוואה, לא יהיה לנו חמוץ.
טיפ- נראה לי שחשוב לא לגדל מוטיבציה ולעשות משהו מחשש להחמצה, אבל לשים לב, שזיהינו את ההזדמנות ועשינו בחירה מודעת.