נשיאת הפכים בעסק

העניין של ההופכי- להחזיק ולשחרר
מצד אחד, להיות על זה, לדבר על זה, לעודד השתתפות
ומצד שני להרפות, להאמין שהכל יקרה, בסוף.
מכירים את זה? אתם רוצים משהו… אבל כדי שהוא יוכל להתממש, תצטרכו גם להסכים שזה לא יקרה, ובכך להתיר לו להגיע.

אתמול שמעתי מחברה, שחסיד מהמאה ה-18 , אמר שכל אדם צריך לשאת שני פתקים, אחד בכל כיס:
פתק אחד שעליו כתוב: ״בשבילי נברא העולם״
ובשני ״אנוכי עפר ואפר״
נשיאת הפכים היא היכולת להכיל פרדוקס
זו תפיסה אחרת של המציאות, והיא מופיעה גם בעסק שלנו:
למשל, עם הלקוחות– ללא לקוחות אין עסק, אבל איתם, לא תמיד קל.
במעמד מכירה– ככל שרוצים למכור, אין אפשרות ללחוץ חזק מדי.
פרסום– הכנו, התכוונו אבל מהרגע ששלחנו, נותר לנו רק להמתין. (ואז לחזור ולפרסם).
מה המנגנון הפנימי הזה, שיכול ליצור את המציאות הרצויה? ואיך נמצאים בטווח בצורה מאוזנת?
זה מזכיר לי שיעור מתוק של מורה שאצלה למדתי את מלאכת הקליעה.
היא היתה מורה מצויינת.
הייתי התלמידה המתמידה הכמעט יחידה למשך שנתיים. ולמדתי ממנה המון על קליעה, אבל בעיקר על החיים.
היא ספרה לי שהיא לא מחכה לאף אחד…
מה זאת אומרת? לא הבנתי…
היא ספרה, שגם אם היא קובעת עם משהו, ומגיעה השעה, היא לא מחכה, אלא,
היא עסוקה בעניינים שלה, לא נמצאת בהמתנה, וכשהבנאדם מגיע, היא מתפנה אליו.
אהבתי את זה, אימצתי.
זה הימצאות ההופכי, אחד ליד השני בשלום.
[אומן: Matt Larson]