עסק, שעובד, מורכב מהמשולש הזה:
אני- מה אני אוהב לעשות? במה אני מוכשר?
הלקוחות- האם יש לקוחות למה שאני מציע? האם יש לי דרך להגיע ללקוחות האלה?
איפה הכסף?- האם אוכל להתפרנס מזה?
אם חסרה צלע במשלוש, אין עסק! זה עד כדי כך.
כמה פעמים פגשנו אנשים שאוהבים לעשות משהו, הם מוכשרים בו,
אבל אין למה שהם מציעים מספיק לקוחות, או שהם לא יכולים להגיע ללקוחות שלהם, או לא יודעים איך.
בקיצור, אין להם לקוחות. את זה לא צריך להסביר, אין לקוחות אין עסק, נכון? אפשר לאמר שיש תחביב, עשיה ואפילו אומנות אבל לא עסק.
ומה אם יש משהו שאנחנו מציעים ללקוחות באהבה, והלקוחות מבחינתם אפילו רוצים, אבל לא מוכנים לשלם מה שאנחנו מבקשים?
למשל עבודה עתירת מלאכה כמו קליעה של כובעים מקש. יפיפיים, אושר גדול לייצר אותם ולחבוש.
אבל, אין מצב שהלקוחות המתוקים ישלמו מאות שקלים על כובע קש שלוקח שעות עבודה רבות לייצר, ויעדיפו לקנות את כובע הקש שמוכרים בתחנת הדלק.
לא יעזור להסביר שזה לא אותו דבר- לא אותה איכות, לא אותו יצרן. את המחיר הלקוח לא יקח על עצמו. אז אין עסק.
לעיתים הכי קל לנו לוותר על ה״אני״. בנקודה הזו נדמה שהמשולש יודע לעבוד גם בלי הצלע הזאת.
יש לקוחות, יש פרנסה, לא חייבים שאנחנו נאהב את מה שאנחנו עושים.
אז לכל האמיצים שלא מסכימים לוותר על ה״אני״, על מה שהם אוהבים ומוכשרים בו, והולכים למצוא את הלקוחות והפרנסה בדבר הבא. שיהיה בהצלחה!
כמו עוד דברים בחיים, משלוש העסק אינו שווה צלעות, ואנחנו נמצא את עצמנו מזהים את הצלע הקצרה ועובדים על לשפר.
והנה שאלה אליכם- איזה צלע במשולש שלכם *קצת קצר ודורש שיפור*?
״אני״ רוצים לחזור ולעסוק יותר בחלק שאוהבים
״לקוחות״ צריכים להגיע לעוד לקוחות
״איפה הכסף״ שואפים לשפר את התמורה בעד העבודה.
