מתי הזמן לעזוב עסק?

אנחנו מתחילים עסק בתנועה גדולה, ממשיכים בנסיון לבסס אותו, דוחפים כדי שיתקדם, מדייקים, מייצרים ומחדשים מוצרים ושירותים. ההתאהבות של ההתחלה הופכת לאהבה מעורבבת ביומיום שוחק. יהיו לנו פיקים של התרוממות רוח ותחושת הצלחה, ונפילות של דשדוש ואכזבה. ובכל מקרה הכל על הכתפיים שלנו, כי הרי אנחנו, תזמורת של איש אחד. ואנחנו כבר יודעים, שבעסק, כמו במערכות יחסים עם אנשים, יש עליות וירידות.
השבוע על מתי הזמן לעזוב ולסגור עסק? יש אנשים שנמנעים ונמלטים מהעסק שלהם במקום להתגבר על הקשיים, ויש את הנאחזים ומתקשים להרפות ואינם יודעים מתי להפסיק. זה טריקי… האם אני סוגרת את העסק מהסיבה הנכונה? האם אני נשארת מסיבה טובה?
תמיד תהיה מעורבת הדנימיקה האישית, הפסיכולוגית, שלנו. לא קל לדעת מתי התעקשות, נוקשות, וויתור יתר או אמונות שווא, משחקות תפקיד בקבלת ההחלטות שלנו. מתי הרגשות של אכזבה, חוסר בטחון, עצב ואובדן או חשש לסימני חולשה וכשלון, מקשים על התשובה לשאלה: ״לסגור או לא לסגור?״
נצטרך לעבוד עם הבהירות והחכמה שלנו כדי לקבל את התשובה הנכונה.
מהם הסיבות הטובות, שאני יכולה לחשוב עליהן, שבהם אנחנו צריכים לסגור את העסק, ולהחליף במשהו אחר?
הכי נפוץ הוא, כנראה, כשהעסק אינו מרוויח מספיק זוכרים את משולש העסק? זו הצלע של ״איפה הכסף?״, שאם היא קצרה מדי, אז העסק אינו בר קיימא. פה צריך להיות ערניים. מצד אחד לבדוק- האם עשינו את מה שאנחנו יכולים כדי להפוך אותו לעסק מכניס? ומצד שני- גם אם השקענו מאמץ, כוונה, כסף ושנים, צריך לדעת מתי לעזוב ולצמצם נזקים.
קורה (לי, למשל), שהעסק מפסיק לעניין. להיות בדליקה על העשייה שלנו, זה מרכיב סופר חשוב, שנותן לנו את האפשרות לריצה למרחקים ארוכים. מאפשר לנו לבלוע צפרדעים: צפרדע של חשבונאות, צפרדע של שיווק, צפרדע של שעות עבודה ארוכות. כי שום דבר ואף עסק אינו חף מהדברים, שאנחנו פחות אוהבים לעשות. אבל כשנגמר הדלק ואנחנו פשוט לא רוצים לקבל עבודה בתחום… זה הסוף. זה הצלע במשולש שהוא ״אני״- מה אני אוהב וטוב בו. במקרה הזה יעלו בוודאי קולות פנימיים וחיצוניים, שלא מבינים למה אנחנו לא רוצים יותר…למה לעזוב עסק שעובד? והפרידה מהעסק יכולה להיות ארוכה או חדה, בהתאם לדרך שבה כל אחת ואחד נפרד מדברים בחיים.
ויש את העסק שהפסיק להיות רלוונטי . אם אנחנו לא מזהים את השינוי שעברו הלקוחות שלנו, הם כבר הצביעו ברגליים, והפסיקו לקנות או להשתמש בשירות שהצענו. זה הצלע של ״הלקוחות״ במשלוש העסק- הזיהוי של מהו הצורך העכשיווי של הלקוחות שלי? כמו בסיפור של יצרניות מצלמות הפילם, כשבשנות ה-90׳ העולם עבר למצלמות דיגיטליות, חברות שייצרו מצלמת פילם ולא עשו את האדפטציה, נעלמו. בעסק קטן, שינוי כזה, יכול להתבטא בטרנד שעבר את השיא והוחלף בטרנד אחר. יש צורך להיות גמישים ולשנות את המסלול, בעת הצורך, כדי להתחדש. לפעמים כל מה שצריך זה לעשות פיין טיון קטן. תראו איך אפילו להחליף את ההגדרה עוזר להסתנכרן עם טרנד עכשווי: מ- קואוצ׳ינג, ניו אייג׳, פימו, טקס קקאו, אוכל סיני . ל-ייעוץ, התפתחות אישית, חומרים מרוכבים, חוויה משנת תודעה, מטבח אסייתי. הבנתם למה אני מתכוונת?
ולסיכום, אין כאן המלצה לסגור את העסק (-: אלא להיות בבהירות לגבי השיקולים להשאיר או לסגור.
לא להשאר כי ״זה מה שיש״, החיים קצרים!
להיות ערים לשינויים בשוק ולעשות אדפטציות.
ואם צריך אז לסגור בזמן, לפני שייסגר עלינו.