בושה וקבלת החלטות בעסק

איך הבושה משפיעה על ההחלטות שלנו? איך היא, יותר מכל דבר אחר, יכולה לגרום לנו לוותר על כל מה שרצינו והאמנו, אפילו על החלומות שלנו?
פודקסט מצוין של ליאור פרנקל, בשם פופקורן, עם אשת התקשורת סיגל אביטן: https://shorturl.at/dnzQ2
אני פה לעשות תקציר ולחבר את הכל, בשתי דקות, אליכם ואל ההתנהלות העסקית היומיומית שלכם.

אם חשבתם: מה יגידו? זו הבושה מדברת. אנחנו עסוקים בלי די באיך אנחנו נראים בחוץ וזה מצר את הצעדים שלנו בצורה כואבת.
בינינו, למי אכפת מאתנו בכלל, למה זה כל כך מביש לפרסם את המודעה שלי בקבוצת הווטסאפ פעמיים? את זה אנחנו יודעים לאמר, אבל… אנחנו נוטים למנות, בראש שלנו, סוג של פקחים בעניין ה״מה יגידו״ ואז לציית להם. (אמר פוקו, פילוסוף צרפתי)
הבושה מונעת מאתנו את הדיוק הפנימי שכל כך נחוץ על מנת ליצור משלוש שווה צלעות לעסק שלנו. בואו נבדוק את כל השלושה ונראה כמה זה נורא כנכנסת הבושה:
אני- הרצון שלנו לעסוק במה שאנחנו אוהבים וטובים בו, ככה זה נשמע: ״אולי יגלו שאני לא באמת כל כך טוב.ה במה שאני עושה?״
בצד של הלקוחות- ״למה שהם יבואו דווקא אלי? מי אני שאלמד אותם?״
ובעניין הכסף יש הכי הרבה בושה-
״לא נעים לי לבקש את הסכום. איך יגיבו אם אדרוש את מה שמגיע לי על העבודה?״
מי לא מכיר לפחות אחת מהאמירות האלה? שלא לאמר מכיר את כל הסט קומפלט.
כמובן שאף אחד פה לא לבד בעניין ומסתבר, מהפודקסט, שדווקא המצליחים ביותר הם המתביישים ביותר. מתביישים להגיד שהם לא יודעים משהו, או מתביישים לסגור את העסק לפני שהם מפסידים את התחתונים… ולכן מפסידים את התחתונים. זה כולל את סיפורה האישי של אותה סיגל אביטן, שכל כך התביישה שהיא לא מרוויחה מעסק שנראה כלפי חוץ כמצליח, שעד שסגרה, הפסידה בו מיליונים.

אני רוצה רגע לבדוק כמה מהנושאים עליהם כתבתי בעבר, קשורים בעקיפין או במישרין לבושה. יש לי אינטואיציה שזה הרוב. אבל רגע… מסתכלת:
הפוסט על כשלון מהשבוע שעבר, ברור שקשור לבושה.
פרפקציוניזם, הוא בושה אם לא יהיה מושלם.
על הצלע הקצרה במשולש העסק שלנו- הבושה להגיד שאנחנו רוצים לעשות מה שאנחנו אוהבים וטובים בו.
הרגע האחרון- בושה גדולה להחשב דחיינים.
הנושא האהוב עלי, הצעת הערך שלנו, כמה בושה יש בנו לאמר שאנחנו משהו מיוחד.
טוב, אני עוצרת כאן… הבנו את הרעיון.

ולא נסיים לפני שנדע מה עוזר להפסיק להתבייש:
דבר ראשון והכי חשוב, הוא להיות מודעים לבושה ברגע שהיא מרימה את הראש. להגיד לה אהלן, שלא תחשוב שלא ראינו ותשתלט על הכל. יש לבושה צורות רבות וכדאי לנו להתחיל להכיר אותן.
והדבר הבא, הוא לעבוד עם הבושה ממש. סיגל אביטן ממליצה לכתוב, מול הדף הלבן, ללא עיניים נוספות, מאיפה מגיעות ההחלטות, מה רלוונטי ואיזה שיקול לא בא מהמקום הנכון.